הכובען המטורף

המלץ אודות קישור עמוד הערות הדפס מאמרשתף מאמר זה בפייסבוקשתף עמוד זה הזמן בטוויטרשתף קישור זה ב-Linkedinשתף מאמר זה הזמן ב-Deliciousשתף עמוד זה ב- Diggשתף לינק זה על Redditשתף מאמר זה הזמן אודות PinterestExpert המחבר ריקי טיילור
ההתנסות העיקרית שלי בנות ד”ר טייטלבאום נתפסה ב-Hub בראשם הטיפולים המתקינים בקרב מתקן הכליאה ריצ’רד ג’יי דונובן בסן דייגו, קליפורניה. עמדתי מחכה מול השולחן העוטף שהכיל אחר דפי ההצטרפות היומיים על ידי המט”בים, פטפטתי שיש להן הקצין התורן, כששמעתי קול מאחורי. הקול נעשה שילוב מעורפל בקרב פלסטו ובריטון נשי.

“אני מוכרחה להביא מורה למרפאת Facility One. התקינו עבור המעוניינים לפגוש את אותן MTA טיילור כאן”.

הסתובבתי ע”מ לזהות את אותן הרמקול. הנו נתפסה אישה כבדה בשנות החמישים המוקדמות לחייה עם רמת מזעזעת של סוגי השיער אדום מקורזל וצבוע, בולטת בטירוף מלמטה לכובע ללא שיעור קטנים ומגנטה. היא לבשה דבר זה שאולי נוצר חליפת אפשרות מחומר מבריק ב-2 עיצובים שונים אצל סגול. נעליה היו נעלי אימון צהובות ומהווה נשאה כל תיק בד ניכר ואדום. ניתוחי לייזר להסרת משקפיים עצמיות וחרוזות הציצו קדימה ואחורה של הקצינה התורנית לביני, מבעד למשקפיים מעניינים על אודות הודעה החיוורות בצורת ירח. המופתעת מהפער החד במראה שלה בין השוטרים לובשי המדים והצוות הרפואי שלובשי השפשפים, אינם אני לחלוטין מופתעת באופן הינה הינה מספרת עבור המעוניינים שהוא וותק כדי לחבוש גם אדום מבריק ולהכין בעלי חיים בלונים בעבור האסירים. אני ה-MTA שהוקצה למרפאה במתקן כזה. MTA, או ידי לעזור מקצועי רפואי, מתפעל פעולת מיוחד למחלקת התיקונים של קליפורניה. הגיע ניצור וכדלקמן נסיון רפואי בא עם תפקיד קצין השלום. מת”א הגיבו שלכל מצבי החירום הרפואיים וניהלו יתר על המידה ימים את אותו המרפאות בבית. המחלקה תבטל בקרוב את הקידום, ותינתן בשבילנו הבחירה להיות אחיות או לחילופין קציני בתי רפואה. מאוחר 2 שנים אבחר לשכור קצין כליאה.

“אני MTA טיילור,” אמרתי, “אני אינם מאמין שנפגשנו בעבר. יהיה באפשרותכם לברר הנושא אני בקליניקה?”


הינה עשתה פריחה דרמטית בידה השמאלית והרימה את אותה קול הקול המוזר שלה, והשפיעה הכול על הסגנון על ידי שחקן שייקספיר.

“אני דר’ טייטלבאום”, הודיעה בלבד לכל המעוניין, קל לכל אדם ביישוב הסמוך, “אני הפסיכיאטר החדש”.

חמש שניות מעתה ואילך, ליוויתי רק את דר’ טייטלבאום הכול על פני הכיכר למרפאת “מתקן 1”. הגענו לשער מתקן 1, וקצין השער ברר את אותה הזיהוי של החברה שלכם.

“אתה חדש במערכת הכלא, דוקטור טייטלבוים?” שאלתי. ידעתי שלכניסה לחצר מבנים סוהר בפעם הראשונה תותקן בדלת הרגשה סוחפת ומפחידה.

“אני אידיאלי באירוע הכלא, מר טיילור, אולם שעבר זמנו לידידים הכלואים במחלת נפש.” עיניה לבשו מבט קודח, חולמני, לא קרוב. “אני לעיל על מנת לעזור לגברים לברוח מהכלא זה או אחר.”

קצין השער, גבר לא בהיר בשנות הארבעים המאוחרות לחייו, הביט בה, ואז הביט בי בשאלה. הדיבורים בדבר עזר לאסירים להימלט אינם היו רעיון שקלקל. הבטחתי לקצין שד”ר טייטלבאום נעזר בלשון לא טובה.

“זה קל דיבורים,” אמרתי. דר’ טייטלבוים לא הולך לברוח מהכלא בעצם, היגויני לכלא על ידי חיידקים נפש”.

ד״ר טייטלבוים הרימה רק את מבטה אל הקצינה ללא סמלים מבעד למשקפיה הכבירים. קצין השער קימט את מצחו אילו מה דלת את כל השער. היא הסתכל המתארת את דר’ טייטלבוים מלמעלה ומטה, כשהוא מתרשם במלוא המוזרות אצל הלבוש שלה. היא בעצם העווה את אותה פניו וגלגל את אותו עיניו.

“זה תלוי בך, טיילור,” הינה הודיע. “הכל עשוי בך.”

נכנסנו ל- Facility One Yard. חצר הכלא נתפסה רצועת אדמה משמעותית וסגלגלה מוקפת מסילה באורך שליש הודעה. אסירים לובשים מדי CDC כחולים הסתובבו במגמת, וחזרו ליחידות הדירות זה או אחר מארוחת הבוקר. הם הלכו נגד מכיוון השעון באותו מפני ש, בעלויות תזכורות פעמים רבות ברמקול “להמשיך לעלות המתארת את המסילה”. כלא הינה כלום זרה מיותר. אסירים מבחינים בהם את אותן הצבעים לכל יום; מהמחיר הריאלי אסירים כחולים ואפורים, יתר על המידה קצינים ירוקים וחאקי, קירות כלא אפורים. יש אפשרות להבין, אוקי, אז, אחר התגובה בקרב האסירים כשראו אחר ד”ר טייטלבאום נכנסת לחצר בהרכב הסגול שלה, כובע מגנטה, שיער ראש אדום, נעלי אפשרות צהובות בעל ניסיון אדום מצויין. אסירים עצרו על אודות המסילה, מצביעים. אסירים שעמדו כ הכדורים אל מול המרפאה בהו. פשוט נראו סחורה תקווה, באופן חד משמעי חשים, לפי שחשבתי בעבר, של יכולה ליטול נדמה לנו שהוא סוג בילוי. נלווים צחקו, ושמעתי שתי צעקות.

אסירים עמדו בעמידה בתור בפני המרפאה לתור גלולות. הנם הורשו תרופות בתאים מסוים, אבל רפואה פסיכיאטרית נתפסה חייבת להינתן במרפאה. יותר ויותר ממה שקורה בחלל כלא הינה בתגובה לתביעות שהגישו אסירים. מחלקת התיקונים אצל קליפורניה קבעה עד הפסידה שתי תביעות שהגישו אסירים שסבלו הודות ל תקנים רפואיים גרועים וטיפול פסיכיאטרי אין או לחילופין אינם הולם. מקומות מגורים המשפטהוא לימד למחלקה לסדר את המחלה, והמחלקה נאבקה לבחור רופאים, פסיכיאטרים ואנשי רפואה נספחים. על כן, העסקה הייתה בלב ארגון היתרונות. יותר מידי בעל דיפלומה רפואי מסוגל נסגר לקבל חזרה משרת זכרון דברים בפעילות בכלא. הסטנדרטים שימשו באופן יחסי שפויים. במסגרת הזמן השנים עבדתי בעלות פסיכיאטרים ורופאים גבוהים. הכרתי וכיבדתי פסיכולוגים מסורים. ברור ואלו את אותן כדוגמת אלו שבמחלקות ממהרות לאייש תפקידים, נפלו דרך היסודות על ידי הליך המיון. כדי לעמוד בדרישות שהורו בתי החוק, נבדקו האסירים לבעיות הקשורות לבריאות הנפש. זה הזמן ניצור מינימלי והכרחי, אבל נוצר לתופעה זו ואלו השפעה עצומה בדבר בתי הכלא. לפתע, אסירים אובחנו שיש להן דו-קוטביות, סכיזופרניה, פסיכוזה והתנהגויות אנטי-חברתיות. הם קיבלו תרופות פסיכיאטריות, שקיבלו פגישות מעקב בעלויות הפסיכיאטרים. עד ל מהרה מאות אסירים קיבלו תרופות, ופסיכיאטרים נוספים נדרשו לתת מענה על הנעזר בפגישות מעקב. המספר המוגבר אצל פסיכיאטרים הביא לכך שעוד יותר אסירים הושמו בתרופות, הפרמטר שדרש יותר פסיכיאטרים ופסיכולוגים. ביום אשר בו תפס דר’ טייטלבאום לראשונה למרפאת מתקן זכוכית, עלות התרופות הפסיכיאטריות במתקן הכליאה ריצ’רד ג’יי דונובן התפוצצה ליותר ממיליון וחצי דולר אמריקאי לשבוע. זה הזמן אינן בכלל תרופות קבועות שנקבעו על ידי רופא.

אפשר להפריד תרופות פסיכיאטריות לשלוש קטגוריות: תרופות מפני התקפים, עליונות ותחתונות. אם אתה מסיט את אותה המסך בקרב הז’רגון הפסיכיאטרי והפסיכולוגי, אתה מבין במהרה שתרופות פסיכיאטריות הן כדלקמן סמים, לא מעוצבים ופשוטים. אני זוכר קשר בעלות אחד מהפסיכיאטרים בחוזה. היא היה בשנות הארבעים המאוחרות לחייו, גבר כיף ללא האויר הטיפוסי בקרב פסיכיאטרים. אכלנו ארוחת צהריים בעסק MTA במרפאה. האסירים נכלאו בתאיהם לשם ספירה, ואנחנו היינו לבדכם.

“אתה יודע מה שמישהו ישמח לעשות למחייתי, טיילור?” היא שאל.

חייכתי אליו מלבד לשולחן בארוחת הצהריים שלי.

“למיטב ידיעתי,” אמרתי, “אתה פסיכיאטר.”

“טוב, בוודאי שאני פסיכיאטר”, מהווה אמר”, מועדון שמישהו לא מעביר המתארת את התואר או גם הרישיון שלי. קוראים לי מדבר מאיזו סיבה שהנני ישמח לבצע בפועל”.

“טוב, ד”ר,” אמרתי, בלעתי ביס מסנדוויץ’ טונה, “יכול להיות שהנני משוגע, ואתה מתאים שנתיים ממני להגביל את אותה ההחלטה הזה, אולם אירועים גלוי עבור המעוניינים שאתה מעביר בעלויות אסירים אודות הבעיות זה או אחר, ואז להיווצר במחיר אבחנה ותוכנית טיפול. למקרה זה הזמן במחירי מכסה את זה?”

“ובכן, הזה והיה אם אנו מנסחים אותם, אולם אירועים זה הזמן אינם לב העניין”, הודיע. “מה שהנני באמת זה הזמן מתווך סמים מורשה”.

“האם קוראים לי ש להקטין את אותם האזיקים שלי?” אמרתי. “זה וידוי?”

הוא חייך.

“אמרתי יש לו היתר, טיילור. אולם יכול או לחילופין אינן, זה מה שהנני. האם פעם אחת האומנם חשבת על מה הגיע תרופות פסיכיאטריות? סמים, טיילור. זה הזמן העניין שהן. הן משכורת ומורדות, וגם אני רושם את הסתימות נרקומנים במוסד כליאה. נוספת אני ראוי להפיק יחד עם זאת, אני בהחלט יושב בתא בתחום לסעוד פה לאכול איתך צהריים”.

“עכשיו, דוק,” אמרתי. “אני חושב שאולי אני שישנו רק את עצמך בחסר. אני בטוח יותר שאתה יבצע עוד ועוד טוב. מתופעל הבדל גדול מכיוון דבר זה שאנחנו ישמח לעשות לשם ענין זה אשר נעשה סוחרי סמים”.

“הבדל במוטיבציה, שמישהו צגים. מקום לא במה שגם אני ירצה לעשות. כשרק התחלתי, פתחתי בניין משרדים באזור, ופרסמתי לצרכנים. הרגשתי לתת סיוע לבני אדם, האומנם שעשיתי. ברם כל אחד מכיר אילו נדמה לנו שהוא מגוונים הקיימות לי?” הנדתי בראשי וסימנתי לו להחליף. “אנשים החלה להיכנס לגור למשרד שלי במחיר תסמינים ששיננו. ידעתי שאנו בסיסי משוחחים עבור המעוניינים תסמינים, אז אני בהחלט רושם להם תרופות מסובכות. זה נסגר ברור. אולם אירועים מתפעל לכולם זכרון דברים שכירות וחשבונות לשלם עבורה. אני מזהה הנושא עשיתי, טיילור? רשמתי את אותם התרופות שהם כבר רצו. עם גמר הגיע התפשטה השמועה, ולקוחות המשיכו לקבוע פגישות. שמעבר ממחציתם היוו נרקומנים שרצו סמים חוקיים”. הוא הצביע על עגלת התרופות הסמוכה. “זה העניין שהם כבר. סמים, בנאדם, סמים.”

חוויתי אחר ההשפעות אצל התרופה בעצמי כשנה לפני כן, כשמישהו הושיט לכם בקבוק ריספרידון נוזלי, תרופה שנרשמה לתיקון בסכיזופרניה ובהפרעה דו קוטבית. פשוט מהנוזל נשפך והיה המתארת את דופן הבקבוק. נגעתי בנוזל ביד חשופה. התרופה חלחלה דרך הזרוע שלי ונכנסה למחזור הדם שלי. לאורך זמן טובה הייתי באופוריה, צחקתי ודברנית עד מאוד. אפילו שהתרופה מעולם אינם נגעה בשפתי, פשוט מהשפה העליונה שלי קהה. וכדלקמן כעת, שלכל לפני זמן לא רב שהנני נזכר בתקרית, החלק הזה בשפתי נעשה קהה. ובינהם שאמר הדוקטור הטוב ביותר, “סמים, בנאדם, סמים”.

תור הגלולה נעשה רב בצורה משמעותית, והגיע מחלון קו הגלולה למסלול רחוק מאוד בקרב כחמישים מטרים. קרוב מאוד לאלף אסירים נכלאו בבניין מתקן זכוכית שבירה, ומחציתם שימשו בתרופות פסיכיאטריות. מצא את מותו.א. עמד בתוך חלון חדר התרופות, רעיון לאסירים את התרופות סביר השיטה שנקראת פינה מלבני. ה-MTA, גבר חיוור-עור מקריח שנקרא פורד, הסתכל המתארת את דר’ טייטלבאום כשחלפה בענף. מהווה חייך איתי והניד בראשו. שתי אסירים הסתכלו הכול על הפסיכיאטר החדש, ואז הביטו בי בשאלה. התעלמתי מהמבטים השואלים ועשיתי את אותן בטכניקות למרפאה. פתחתי אחר פתח המרפאה והובלתי רק את ד”ר טייטלבאום למשרד מאחור.

“זה המשרד של העסק, דר’ טייטלבוים,” אמרתי, פתחתי את אותו הדלת והדלקתי רק את האורות, מאיר בניין משרדים מינורי בעלות נלווה כיסאות זה הזמן מול זה בדבר פני שולחן מעץ. דר’ טייטלבוים נכנסה למשרד וישבה בכבדות על אודות כיסא השולחן, והשאירה את אותו התיק האדום הגדול שלה אודות שולחן העבודה. “עוד באופן מסוים אביא לוח זמנים על ידי אסירים ותרשימים בריאותיים בקרב אסירים”.

“מטופלים, מר טיילור,” סיפר ד”ר טייטלבאום. “הם לא קל אסירים. הנם הלקוחות שלי, ואני לא יכול לחכות לראות אותם”. מהווה הרימה רק את מבטה לעולם השיטה שנקראת משקפיה הממשיים, הברק הרחוק חזר לעיניה. “אני מבטיח לי שהם מהתחום של הן לא ראו כמוני.”

“כן, דוקטור. שמישהו מאמין שהתהליך יתכן המקרה,” אמרתי. אף על פי המוכיח המוזר בהחלט שלה, התכוונתי לספק לפסיכיאטר החדש את היתרון של ספק. רגיל מהפילוסופיה שלי הייתה, ועודנה, הן לא לשפוט ספר בתבנית הכריכה שמורכב. “האם תשאף שהדלת תיסגר או לחילופין תיפתח?”

“אנא סגור בכל זאת,” הודיע דוקטור טייטלבוים. “הגיע בתקופה זו לטקס ההרגעה שלי.”

הנהנתי ויצאתי מהמשרד, סגרתי אחר דלת הבית מאחורי. התבצע לכולם רגעים עמוס לפניי והייתי שהמזוזה כדי להתארגן אליו. השארתי רק את דוקטור טייטלבוים בעצמכם במשרדה, לקחתי כוס קפה מהסיר שכבר בושלו באזור הטיפולים, התיישבתי לרוב השולחן והתחלתי לארוז רק את הטבלאות הרפואיות בידי האסיר, להפריד אותם מצד קליינטים רפואיים לפסיכיאטרים, יחד עם הגנה על מירב בתרשים שיש רשימות מומחה בתחום טריות לספרא עליהן מרשמים חדשים. אני שקוע בטקס, כששמעתי את אותן דוקטור טייטלבוים תמר אופרה במה שחשבתי או שלא איטלקית, הכי חזק של רשאית. יצאתי מחדר הטיפולים. MTA פורד יצא מחדר התרופות.

“מה לעזאזל פועל , טיילור?” היא שאל. עמדתי מהסביבה לדלת משרדו אצל דוקטור טייטלבאום. האופרה המשיכה בקולה המעוות. אסירים הציצו מבעד לחלונות המרפאה, תוהים מאיזו סיבה קו הכדורים נעצר, ושמעו את האופרה האיטלקית באה דרך המרפאה. נדתי בראשי ודפקתי בעדינות המתארת את דלת המשרד. האופרה האיטלקית המשיכה פנימה. דפקתי מתאים שנתיים.

“ד”ר טייטלבאום?” התקשרתי. האופרה נמשכה. משכתי בכתפיים לעבר MTA Ford ופתחתי את כל דלת הבית. דר’ טייטלבוים ישב מאחורי שולחנה. עיניה שימשו גבוהות, ידיה מורמות מעל ראשה, נעות מהיבט של דרמטית קדימה ואחורה, מנצחת אודות תזמורת שרק הנו יכלה למצוא. נראתה אינם מודעת לנוכחותי, היא בעצם המשיכה בהופעה שלה, קולה התאמץ לפנות לרמות סופרן, ואז ירדה לשפל בריטון, והכל בשיא ריאותיה. הדבר שיכולתי להפיק זה לחכות שהוא תפסיק. במשך 2 שניות האופרה נמשכה. ואז, אלו שיש להן קרשנדו אחרון בקרב סופרן צווחני ובריטון מקרטע, ההופעה באה לסיומה פתאומי. לאט, מהווה השפילה את אותם ידיה ופקחה את עיניה, ממצמצת באור המשרד. היא בעצם בהתה בי מבעד למשקפיה הכבירים, זיהתה השירות בפעם הראשונה בזמן האחרון שנכנסתי.

“יש דבר שהנני יכול לסייע למוצר שלך כש, מר טיילור?” הנו שאלה.

“טוב…” אמרתי, “אהמ… הנושא שגם אני מתעצם הינה…”

“השיר שלי, מר טיילור. על כן אני כאן?”

“ובכן, באמת, דוקטור,” אמרתי. “זה היה קצת מפתיע.”

“אני מוצא שאופרה מרגיעה, מר טיילור. זה הזמן שכיח מטקס הבוקר שלי. זה מוריד רק את טיב הלחץ שלי ומכין את העסק להמשך כעת. היום, אם תסלחו לי, השגרה שלי עומד על הן לא הושלמה. “

“אתה תשיר שוב?” שאלתי.

“לא, מר טיילור,” היא אמרה, “אני אעשה מדיטציה. סגור את אותה דלת הכניסה, בבקשה. תודיע לכל המעוניין כשהמטופל הראשוני יגיע.”

השארתי אחר דר’ טייטלבאום בעצמכם במשרדה. MTA פורד שמע את כל השיחה.

“היא משוגעת, בנאדם,” הודיע.

“מה כולנו יש להם זכאות להפיק לגבי זה?” אמרתי.

“אנחנו חושקים לכתוב למישהו. כלומר, היא בעצם כובענית מטורפת גדולה.”

“לא מגיע לכל המעוניין לספר,” אמרתי, ביטוי שעובד למחייתו וגם אסירים הכולל קצינים. הגיע מציין שוב ושוב שהינכם אינם חוצפן. סניצ’ים שיש שנואים באותה הכמות של בידי אסירים וקצינים.

“זה אחר, טיילור. מישהו מוכרח לאתר.”

“בוא נראה באיזו דרך זה הזמן יתפתח,” אמרתי. “מה זה יכאב?”

פורד הסכים באי כוונה וחזר לקו הגלולות. המשכתי להתארגן לפגישות הרפואיות והפסיכיאטריות. דר’ וונג, המומחה, גבר אסייתי קטן אלו שיש להן טיפול דליל, לבוש המתאים חלוק רופא על אודות מכנסיים וחולצה שמלה, זה. הנו דפק המתארת את פתח המרפאה ופתחתי אותה. מהווה צבר למרפאה.

“בוקר מעולה, MTA טיילור,” הינה הודיע.

“בוקר מעולה, ד”ר,” אמרתי.

“זה בוקר טוב?” הנו אמר. תמלול הקלטות לבית משפט את אותם דלת ביתך למשרדו והרשיתי לו להגיע . מהווה שאל השירות את אותו שאלות כל כך בוקר.

“בוקר אדיב, דוק.” אמרתי.

“בוקר אמריקאי משובח?”


“כן, ד”ר,” אמרתי, “זה בוקר אמריקאי מצויין. מתופעל קפה מאחור. צריכה כוס?”

הדוקטור חייך והנהן.

“זה קפה אמריקאי?”

תמלול הקלטות זה נרכש באמריקה,” אמרתי.

“אז כן,” היא בעצם אמר. “אני וכרחה כוס קפה אמריקאית.”

השגרה הזו התנהלה 6 זמן קבוע כל שבוע לתקופה של בערך שנה אחת. ד”ר וונג, מושתל מאסיה, שחי הרבה מאוד מילדותו במאבק להאכיל את אותה אייפון שלו, שאיכשהו לא רק זה לארצות הברית, קל נעשה לרופא, אהב את אותו אמריקה בלהט הגובל בשיגעון. זה הזמן אינן מתבצע ימים רבים טוב בסיסי אז זה הזמן היה יום “אמריקאי”. נוצר לאותו אחד כאב ראש עד לפני זמן, והבאתי לאותו אחד מוטרין. מהווה שאל אם זה מוטרין “אמריקאי”, לקח זאת בסיסי עם גמר שהבטחתי לאותו אחד שזה באמת.

“טוב, דוק,” אמרתי. “אני אביא לעסק שלך זו.”

חזרתי לחדר הטיפולים להיות לרופא כוס קפה. שמעתי זמזום זול עובר מתחת לדלת משרדו אצל דוקטור טייטלבאום. התעלמתי מזה. היא בעצם אמרה שהיא תקים מדיטציה, וכל זה בסדר מבחינתי אם הינה תקים יחד עם זאת בדממה. הכנתי לד”ר וונג כוס קפה והבאתי לאותו אחד, הנחתי לוח רגעים אצל קליינטים אסירים אודות שולחנו. הינה לקח ממני את כל כוס הקפה ולגם מהכתבה.

“תודה עבורך, MTA טיילור,” הוא סיפר. “זו כוס קפה אמריקאית טובה.”

“אתה מוזמן, דוק,” אמרתי.

תור הגלולות הסתיים כחצי עת לאחר מכן. אסירים התחילו להוציא לפגישות רפואיות ופסיכיאטריות שלכם. נתתי להם לקפוץ, בודקת לחוד את אותם הזיהוי והדוקאטים הרפואיים שלכם במסגרת לוח הזמנים, טופחת להם על כלי נשק וחבלה. בדקתי רק את מתח ביתי הדם מיוחד ואמרתי לחומרים אלו לעמוד על אודות משקל מתוך מטרה לאשר את אותה משקלם. מעתה והלאה, הנם המתינו במשותף על אודות ספסל מעץ ארוך בשווקים המרפאה. פתחתי את אותה שולחנו על ידי דוקטור וונג והנחתי את התיק הרפואי על ידי האסיר הראשון המתארת את שולחנו. פתחתי את אותן פתח משרדו של דר’ טייטלבאום כדי לשלוח בשבילה אחר תיק החולה ההתחלתי שלה. היא בעצם הם זמזמה בשקט לעצמה, עיניה עתק.

“המטופלים שלכם מוזמנים,” אמרתי והנחתי אחר התיק המתארת את שולחנה.

“עוד מספר זמנים, מר טיילור. ארבע הן לא סיימתי בנות טקס ההרגעה שלי.”

“בסדר,” אמרתי, “תודיע עבורינו כשאתה נקבע.”

היא עצמה שוב ושוב את כל עיניה והחלה לזמזם לעצמה. השארתי את אותה שם, סגרתי את דלת ביתך מאחורי. חמש זמנים בהמשך, כניסה המשרד שלה נפתחה. הינה החזיקה את כל התיק שנתתי בשבילה. מהווה הביטה באסירים שחיכו על הספסל.

“מר וויליאמס?” הינה התקשרה. אסיר כהה בלב שנות השלושים לחייו כשיש. הנו הסתכל המתארת את הפסיכיאטר, ואז הביט בי. היא בעצם עלה גבה.

“באמת, טיילור?” היא בעצם הודיע.

“בדרך זו, מר וויליאמס,” אמר דוקטור טייטלבאום.

האסיר משך בכתפיו ונכנס למשרד. ד״ר טייטלבוים סגר את אותה דלת ביתך. פתחתי את המקום עוד פעם.

“דוקטור” אמרתי, “הדלת רוצה לשכור פתוחה לפחות דיו במטרה שאוכל למצוא הדבר מנקה. להגנתך.”

“זה הן לא מקובל”, הודיע דר’ טייטלבוים. “יש דבר שכזה חיסיון המטופל”.

“זה דירות מגורים סוהר,” אמרתי. סימנתי לעבר האסיר וויליאמס. “הוא אסיר, וגם אני אינם עלול להשאיר את העסק לבדכם עימו.”


מייל הפכו לתןאר עז בידי ורוד, אולם אירועים הוא התיישבה מאחורי השולחן.

“טוב מאוד, אם וכאשר איך,” היא אמרה. הינה לקחה נשימה עמוקה והוציאה את אותה לאט. “בואו נמשיך”.

יצאתי מהמשרד, השארתי את אותה דלת הכניסה פתוחה בערך רבע מהדרך. אסירים חדשים באו לקו הרפואי והפסיכיאטרי, וחלקם שבעבר ראו דוקטור וונג רצו לעזוב. טפחתי אודות זוג אסירים על מנת לאשר שאנו מסופקים אלא שיש להן הדבר שהם יגיעו איתו, והכנסתי ארבע כמה אסירים. נכנסתי לחלל הטיפולים אשר בו MTA פורד מתבצע עסוק בתמלול הזמנות לארועים חדשות מהטבלאות הרפואיות.

“מה שלום הכובען המטורף?” היא בעצם שאל.

“רק שם לב את אותן האסיר הראשוני כעת. כנראה שנצטרך לחכות ולבדוק,” אמרתי.

הן לא לקח במהרה ידוע שעד שנודע כיצד דר’ טייטלבוים מסתדר שיש להן האסיר. שמעתי את כל האסירה וויליאמס מקללת בקול וד”ר טייטלבאום צועקת בקולה שלא קיים לטעות אותם. האסיר צעק שוב. דוקטור טייטלבוים שחרר צרחה היסטרית. שאחד ו-MTA פורד רצנו מהחדר, מצווים לאסירים במרפאה לרדת. הינם הורידו אחר עצמם לבצע רכישה של. שלפתי מיכל תרסיס פלפל מהחגורה שלי ונכנסתי למשרד, צעקתי לאסיר וויליאמס לרדת. היא בעצם נענה, בטוחה עוזב את אותו כיסאו וישב אודות רצפת המשרד. ד״ר טייטלבאום עמדה מאחורי שולחנה. מייל שימשו אדומות ונוצצות מזיעה. כובע המגנטה שלה נוצר בידה, ושערה האדום נעשה מבולבל.

“אתה בסדר, דוקטור?” שאלתי.

דר’ טייטלבוים בהה בי. שפתיה רעדו. פניה העגולות רעדו מרוב זעם.

“מה כוונה הגיע, מר טיילור?” הוא צעקה. “לא יפריעו לנו בעת התראות טיפולית!”

“צרחתם שכזה המתארת את השלישי,” אמרתי.

“זהו אחזקה, מר טיילור,” אמרה. כל כך גופה רעד. “אתה אינן מבין? הגיע טיפול!”

האסיר וויליאמס הרים את אותה ידיו.

“לא עשיתי בשבילה כלום, טיילור. שמישהו נשבע, בנאדם. הוא א גברת מטורפת.”

ד״ר טייטלבאום סובבה רק את כובעה, בוהה בכעס באסיר.

“אני לא גברת משוגעת,” הוא צעקה. “אני הפסיכיאטר!”

ביציאה מהמשרד שעליו, ד”ר וונג ניגש מאחורי. היא הביט בד”ר טייטלבאום. היא ראה את אותה האסיר על רצפת המשרד ובדק את אותם הפסיכיאטר, שעמד, רועד בבירור, לופת את אותה כובע המגנטה בשתי ידיו. ד”ר וונג הניד בראשו.

“זה,” הינה הכריז בחומרה, “זה מקובל אינם אמריקאי.” היא הסתובב מאיתנו, גרף למשרדו וסגר השלישי את הדלת.

דוקטור טייטלבוים החזיק תפקידו של חודש או אולי פרויקט שנתיים, הנעזר על ידי המחלקה למלא תפקידים מסמכים רפואיים גובר על הנעזר בספקים מוכשרים. הנו מתחום אינן השתפרה, על אף שהצעקות “תרפיה” שלה הסתיימו בהוראת הפסיכיאטר החשוב ביותר. הייתי במרפאה ביום אחד האחרון שלה. הנו חבשה את אותו כובע המגנטה המוכר לשמצה שלה והייתה לבושה בצהוב וכתום, ואסור שיהיה בסגול. הגענו לסוף המשמרת ללא תקרית כללית, וישבתי בכל משרד ה-MTA. היא הדלת הראשית את אותן ראשה למשרד שלי.

“מר טיילור,” הינה אמרה, “כפי שאנחנו ללא כל ספק מיד מכיר, עתה הינה היום הזעיר ביותר שלי. הממסד חלק לא נסגר קיים למותג המיוחד שלי לטיפול”.

“אני מצטער לשמוע זאת, דר’ טייטלבאום,” אמרתי, ללא להתכוון רוב.

“כן, מעולה,” הוא אמרה, “אני נכנסת למשרדים בעצמי.” היא בעצם הושיטה לנו כרטיס ביקור סגול. הכרטיס נקרא, ד”ר. טייטלבאום, פסיכיאטר מוזר, וכלל אחר עשר הטלפון שלה. “אם בעבר החברה שלך נחוץ שתהיה בו לתפעול פסיכיאטרי, התקשר אליכם.” הינה הביטה בי שיטת משקפיה, המבט החלומי והרחיק זה בעיניה החרוזות. “אני גבוהה מאוד,” היא אמרה, “אבל שמי מקסימלית…”


Leave a comment

Your email address will not be published.