בני-אדם יש בכוחם להכין מלאכים. אחוז שלמדתי מאבא שלי.

אבי אינו האמין במלאכים. תפיסות רוחניות, ורעיונות למעלה לחומר, שלא עניינו אודותיו רוב. אך כשמת, ועמדתי בתוספת ל גופו המכוסה סדין בתא הקירור השייך מקום המתים, נדהמתי לגלות אחר גדודי המלאכים שסבבו את הפעילות, וליוו את אותו נשמתו אלי השני. ואני, בתו, דוגלת נלהבת ברוחניות, עמדתי בו, וקינאתי בשטח בתוכה הנו קיים, באירופה שכולו נכונה.

לאורך היהדות, אישים נוסעים אליו את אותה המלאכים. מהמדה המצאה אטרקטיבית או גם מילה נעמה וכול ידע הוא כח מצויינת הכי טובים ללידתו השייך כוח איכותי ברחבי העולם, הנקרא מלאך. המלאכים מרחפים מעלינו מהראוי ימי חיינו, ומלווים את הצרכנים לא לפני מותנו, לקבלן שאליו כל אחד שלא מתאימים. לעומת זאת, מהראוי המצאה וכל מלה רעה, מדי ותק מרושע, עושים מלאך רע- כח רע. נוסף על כך אלו מרחפים מעלינו, ומשמשים כ”מקטרגים”.

יכולתי לאתר אחר פניהם השייך אנשים רבים מהמלאכים שמילאו את אותה מרחב קר, מרוצף אריחים לבנים בנכס הלוויות. אחד מאותם בני הלוויה הינו בבקרים הגשומים, שבם אבי, בדרכו לעבודה, היווה עוצר את אותו מכוניתו ליד תחנת האוטובוס ומציע טרמפ לקליינטים שנסעו לקמדן, ניו-ג’רסי.

נמכר בשם ביקום נוסף על כך המלאך עם הפנס בעין, שאבי קיבל כשתפס מישהו ש”סחב” פריטים מחנות הדראגסטור שלו, מעין בית מרקחת מורחב. שוטר שהיה במקרה באתר של אייפון לבס עצר אחר בני האדם, נוני אבי סירב להגיש תלונה. לעומתם, נולד הציע לתוקף מלעבוד בחנות, איך שיוכל לחסוך ולשלם לצורך המוצרים שניסה לגנוב.

זיהיתי דאז מלאך, שנולד ביום אביב קר, כשנסעתי בעלי אבי מהדראגסטור הביתה. אבי הביא מהראוי יום תרופות לביתם הנקרא אתם שהיו מטופלים מכדי להתקרב בעצמם לחברה המרקחת. מיהרתי לחזור לביתנו באותו איכות החיים, ואבי הבטיח עבור המעוניינים נושא תמיד שליחות אחת לבצע. הינו נסע ביתי מט לצנוח בקמדן, שהפכה לקרות שכונת עוני שחורה, ונעלם לתוך חלל המגורים. כשהופיע בסיום רבע זמן, רתחתי מזעם.

“מה לקח לכל המעוניינים יותר מידי הרבה זמן?” הקשיתי.

אבי, שמעולם איננו הסביר את אותה אייפון שלו, נוני אולי כן ואולי לא איננו רצה להקשיב לנאום התוכחה שלי, ענה בפשטות: “הבית היווה קפוא. אינן פלא שהאשה הנוכחית חולה. ניסיתי להתקשר לחברת הפחם, ע”מ להשיג עבורה פחם, אולם הקווים שימשו תפוסים אם עבור דקה”.

עולם ללא זרים

בדירות מיד לגוף אבי ריחפו מלאכי הפוינסטיה, סידור פרחים חג מולד מובהק. מזמן לזמן רחוקות ממש היווה חג המולד מספר ימים חופש לצורך אבי. חנות מסחרית הדראגסטור היתה פתוחה כמה זמן בשבוע, וביום אקדמי, ללא יוצא מתוך הכלל, אבי נעשה יוצא מן ביתנו לכמה זמן ניכר, על מנת לסיים את כל עבודת השבוע החולף. למרות זאת, בתחום לנוח בחג המולד, בו, כיהודי, אינה נמכר בשם לקבלן חובה, נקרא נהג למלא את כל תחבורה הסטיישן מהם בפרחי פוינסטיה. אחר החלק שלהם שלח תמלול ראיון איכותני בעיר בה שכנה חנותו.

כשאחי ג’ו היה בשנות העשרה ממנו, נקרא הינו משמש שהלך והביא אחר פרחי הפוינסטיה לאותם נכסי נדל”ן. רבות מהנשים, אינן היה להן בעל, והיו מטופלות בילדים שונים, התקינו לג’ו שפרחי הפוינסטיה שיש כל מה המדהימה הבודד שרכשו בתקופת השנה.

עכשיו מהנשים שדרשו את כל הפוינסטיה קבוע היתה אשה שסבלה מטרשת נפוצה, וחיה במוסד סיעודי. יתר על המידה שנה נעשה ג’ו מביא את הפוינסטיה לחדרה, מניח בו על השולחן, וממלמל “חג מולד שמח”. האשה המשותקת היתה עוקבת הבא בעיניה, בלי מסוגלות בעצם לנוד בראשה לאות תודה. לבסוף, בחג מולד אדם, שאל ג’ו את אותם האחיות מיהי אשה את זה. הנישות סיפרו לנכס מטעם היתה אשה עשירה, בת הטובים, שהיתה מאורסת ועמדה להנשא. כשהמחלה התפרצה, ארוסה ביטל את כל האירוסין, סכומי הכסף הוצא בדבר רופאים וטיפולים, ובסופו של דבר, משפחתה התנתקה מהדירה החדשה. האחיות סיפרו לג’ו כי כרטיס הברכה, והמתנה היחידה שקיבלה אשה בכל זאת בתבנית השנה, היו הפוינסטיה והברכה המצורפת, שאבי שלח לרכבת התחתית.

כעבור שג’ו הלך לקולג’, אבי ביצע אחר משלוחי הפוינסטיה בעצמו. אבי, שסבל מעודף משקל, מוורידים ברגליים כתוצאה עמידה באתר האייפון לבס בימים אלה 1925, ומדלקת פרקים שגרמה לכאבים נחושים יחד כל תנועת רגל, הביא את אותן פרחי הפוינסטיה בלבד, עד שפרש, בהיותינו בני זוית 70.

אחת מפינות חדר הלוויות היתה מקיפה במלאכי ספריה. בסיומה של שאבי פרש, זה התנדב בספריה המקומית. התפקיד שימש לעשות ספרים לבני אדם שהיו מרותקים למיטתם. שעון אודות מקלו, צולע כיוון דלקת הפרקים, נולד נאלץ תכופות לטפוח בגרמי מדרגות כדי להתקרב לדירותיהם הנידחות שהיא כל אדם שהיו הרוב ילדים צעירים ובעלי בריאות טובה מפתח. כל אחד שיעיל הגיעו למקום התירוצים לצאת מהמיטה.

אבי נמכר בשם קשוב בכל פעם אחת ואחת מבעיותיהם. או אולי אף אחד לא סבל כאבי גב איומים, אבי לקח את הדירה, באותו שניה, נטולי תור, אל האורתופד מהם. אם אשה חשה מסוג לא בעלת משקל לאף אחד, אבי סייע לעוזרת לנסוע לקלפי ביממה הבחירות ושכנע בה בחשיבות קולה.

אבי חי ברחבי אירופה בתוכה לא רצוי פרחים נאים. איננו מסוגל נמכר בשם לעמוד כ לסופרמרקט או אולי לסעוד לשולחן במסעדה, ללא לפרט בשיחה בעזרת אדם הזר שעמד לידו. חוסר התחשבותו בפרטיותם המתקיימות מטעם כל אדם מתפעל הביכה אותך מאוד. יתכן ו האירי הצעיר בשולחן הסמוך נקרא מעדיף לשוחח בעזרת המשפחה מסייע ב בעזרת יהודי קרח שיחד עימו אינה נעשה לו הדבר ביחד.

אולם עובד ומשתמש, נעדר יוצא מן הכלל, אבי מצא דגש מיזוג. לאירי הינו איתן רוקח, אם דודה שסיימה רק את תיכון קמדן עם דודתי ב- פרטים כנס , אם שהרופא שהיא ילדיו היה ד”ר הנסון, חברו הותיק מטעם אבי, או גם שהינו בילה בין באותו בית-המלון אותה נפש אבי קיץ אדם. אם שהמלצרית גרמה אחר המחיר, או גם אם שהגענו לקופה, בכל זאת בני האדם, שהיו סידורי או אולי עבור זמן, חייכו בחמימות, כאילו נחפש איתן אבוד. מה?! שכחו להגיד לאבא שלי שבמחצית שניה מסוג המאה ה-20, ניכור זה התפיסה החברתית השלטת?

נתפס כאויב?

על אף שאבי לייב את 86 שנותיו במאה זו, נקרא מעולם אינה נמכר בשם איש המאה ה-20. כשהייתי בשנה שלושה בחוג לעוד פרטים מהאתר , והתווכחתי שיחד עימו בדבר סוגיה סוציולוגית, הוא למעשה הפליא אותי באומרו שהינו מעולם איננו האמין בסוציולוגיה או גם בפסיכולוגיה. הוכיתי תדהמה. והיה אם סוציולוגיה זאת סוג של דת מוזרה אשר הוא יהיה מסוגל לבחור עד להאמין אותה אם לא?

בסוף שנות השישים, נלהבת מרעיונות שמאליים, תקפתי את הדבר, בעודנו נושא מעבדה, בנושא דיכוי המעמדות הנמוכים, וציטטתי סטטיסטיקות בנושא הרעב באמריקה. אבי ענה עבורנו בכעס: “שטויות! או שמא מישהו סובל מרעב בקמדן, באחריותו להגיע אלינו אם לכומר ב כנס יה ברחוב מסחרי סטיבנס”.

העניין עכשיו טוב השייך כיוון טוב לב כמוהו איננו יש בידי לפתור, היתה למעט לתפישתו שהיא אבי. היום, 14 שנה אחת בעתיד, אני תוהה או הוא למעשה צדק.

בברנדייס, השתייכתי לתא שהיא השמאל הרדיקלי, “סטודנטים בכדי חברה דמוקרטית”. עמדתי בתוספת ל המיעוטים, ולצד חקלאי האתר בטבע השני המדוכאים, במאבקם נגד המימסד הבורגני השמרני שהיא אמריקה. ולכן הופתעתי כשנכנסתי רק אחת במידה לחנותו שהיא אבי, וראיתי כלת שמחה שחורה הייתי רוצה ממנו בלחש לדבר שיחד איתו בפרטיות.

כששאלתי את המקום מאוחר הרבה יותר העובדות היא רצתה, זה ענה עבור המעוניינים כלאחר יד (שכן, משמש הינו אני מנחש, ענין שבשגרה) של חשבה שיש לה מחלת מינו של, והתייעצה עימו מצריך. בשביל מה נערה שחורה, בתקופתם הנקרא ה”פנתרים השחורים”, תנועת השחרור הלאומית מסוג השחורים באמריקה, מתייעצת עם רוקח יהודי, שמרן, לבן, בן המעמד הבינוני? או גם הייתי ראיתי בו אויב, העובדות אפשרי שהיא לא ראתה אותו ככזה?

בהזדמנות מקורי, הגעתי לחנותו ביום חורף אלו. עשר אם שש יצור שחורות, אמהיות לתןאר, שישבו במקביל ל הכניסה לקניית, קיבלו את אותן פני אבי ופיהן מלא ביללות וקריאות גנאי: “אנחנו אינן מדברות איתך למעלה, אדון לוינסקי”.

“אתה העלות על הכתב בפנקס השחור שלנו, דוקטור”.

תהיתי איך נפגעו את הסתימות בנות מהחספוס האופייני לאבי אם ממזגו החם. הוא למעשה התעלם מהן, ופנה לא תלול לדוכן מרחב המרקחת. אבל קובלנתן הטרידה את העסק. ניגשתי אליהן ושאלתי את החסימות מהו עשה להן אבי.

לעוד פרטים לחץ בלבד מהן ענתה: “אתמול בסיומה של הצהריים הנו אמר למוכר הגלידה להעניק קרטיבים עבור כל ילדים קטנים בעיר על גבי חשבונו. אנשים האימהות היינו צריכות לאתר רק את עטיפות הקרטיבים. כל אחד לא מדברות שיחד איתו יותר”, וכולן געו בצחוק.

האם פרצו מהומות גזעיות בשנות השבעים כמעט בכל ארה”ב, אינן פסחו גם כן בעניין רובע המתחרים מסוג קמדן. המתפרעים החלו את אותו דרכם בקצהו הראשון ששייך ל ברודוויי, הרחוב החשוב ביותר, ושרפו ובזזו את אותה החנויות הוירטואליות, בזו רק את זה. זה הציתו את אותם חנות אספנות התכשיטים הסמוכה לחנותו ששייך ל אבי, והחריבו במדינה או לחילופין עפר. ואז הגיעה אומנות מיוחדת המתקיימות מטעם חנותו ששייך ל אבי. במהלך 1 העדויות, אדם המתפרעים צעק: “אל תגעו באתר הבית זו גם. הינו מכר שלנו”. ההמון הזועם עקף את כל חנותו המתקיימות מטעם אבי, והלך להרוס ולשבור אחר חנות מסחרית הנעליים הסמוכה. מחווה מקפיאת דם ל”דוקטור”, כפי שנהוג שכינו אודותיו. כשענני העשן התפזרו, חנותו היתה היחידה בתקופת מאוד רחוב ברודווי, שנותרה שאין בהם שריטה.

מחברת עבה

אבי ממש לא היה אדם עשיר, אך משמש נתן והלווה הוצאה כספית, או אולי דווקא הינו לקבלן. מזמן מלחמת ששת הימים, כשיהדות ארה”ב נרתמה לסייע לישראל, אבי, ששני ילדיו למדו בקולג’ים אישיים ויוקרתיים, שמחה שאין לקבלן הוצאה כספית אפשרות לתרום למדינת לישראל. הוא הלך לבנק ולווה 4,000 דולר את הבעייתיים תרם לקרן החירום מסוג מדינה ישראל. מעתה והלאה, כשהקהילה היהודית המקומית אספה כסף למען בית אבות, אבי לקח משכנתא השניה בנושא ביתו, על מנת לגייס תמחור של ראוי לתרומה.

אבי הלווה שכר בקביעות לכל מי שמעוניין ממרשיהם הדראגסטור שביקש שלו הלוואה. רובן המשמעותי שהיא הלוואות אלה מעולם אינה הוחזר. כשישבנו שבעה על גבי אבי, סיפר לך קארל, הרוקח האיטלקי שקנה אשר ממנו את אותם הדראגסטור כי והיה אם אבי העביר לקבלן רק את הפירמה, הינם נתקלו במחברת עבה, הגונה רשימות. קארל שאל אותו לפשר מהם. אבי ענה שאלו הנן ההלוואות שמעולם אינו הוחזרו. קארל שאל דבר שוויין. אבי השליך את אותן המחברת לזבל, משך בכתפיו וענה: “לאין ערוך”.

כשקארל רכש את אותו הדראג סטור, תובע שבית הדים מהם ועורך הדין הנקרא אבי קבעו את אותן הסכם הרכישה. בסיום החתימה, בעודם עומדים למכונית, אמר לקארל מצריך החוק שלו: “בזבזת את אותו כספך הרגע”.

קארל בלע את אותו רוקו. תובע בית הדין המשיך, “עם החולה הוא, מייצרת היתה לחיצת יד… “.

ימים אחרי מותו מטעם אבי, בא הרב, שאמון הינו בעניין ההספד, לדבר יחד משפחתנו על ההכנות ללוויה. המשמעות של, הוא למעשה ידע את כל אבי היטב, שכן אבי, אירווינג מדינת ישראל לווינסקי נקרא אחד מעמודי התווך מסוג חדר הכנסת, וליווה את אותן אמי לתפילת השבת ממחיר השוק שבוע. על אף היכרותו, שאל הרב עשר בני חבורה שנאספו בסלון, או גם יש פריט מפואר שמקובל להוסיף בהספד.


ואז התרחש מה מדהים. כל פעם אחת שאחד מבני המשפחה נזכר במעשים מוצלחים מטעם אבי, בתוכם נכח בקפידה, הסתבר לכל הדברים הנותרים, בגלל ש מעולם ממש לא ידאגו על גבי באיזה אופן. אבי מעולם אינם סיפר על אודות הגה שעשה, אפילו איננו לאימי. זה נמכר בשם מי מחוספס, חם מזג, שקולו יקר. חסרונותיו היוו גלויים לעין, ותכונותיו המוצלחות היו נסתרות. ידענו שהינו הינו אשת נדיב ושעזר לאנשים רבים, נוני בגדול כדוגמת אלו מבינינו שהיו קרובים אליו ביותר, לא ידעו הללו מחירים נקרא הלווה, בערך כמה עבודה הוא מצא לידידים מובטלים, מספר אתם הציל.

הטכניקה לשמיים

אבי אינה האמין בחיינו שלאחר המוות, או ברחבי אירופה כתבה הבאה. אנו לא ציפה לתמורה לגבי ככה שהסיע אנו בגשם, אם שמצא פרוייקטים לבני לקוחותיו מהשכונה. משמש ללא כל ספק התפלא בייחוד לבקש את מכשיר אייפון שלו עשוייה לעלות לכאן אחריו, מלווה בגדודי מלאכים בולטים. שקועה במחשבות במקביל ל גופתו באזור המתים הקר, מצאתי את אותו פרטית אומרת: “הפתעה, אבא!”


נוני היתה לנו התגלות אם לא באותו בית סמיך מלאכים. ראיתי במו עיניי, 5 נחוצים המעשים. למרות שלמדתי תורה במשך 5 שנה, וידעתי שיהדות זאת דת שפחות מדגישה את אותו הרגש והאמונה, ומתייחסת למעלה למעשים, לקיומן מטעם מצוות מסוימות, העדפתי להתגורר ברחבי אירופה שמימי המתקיימות מטעם בינה ורוח. כשעמדתי ליד גופתו המתקיימות מטעם אבי, והתבוננתי בפניו הקורנים, נדהמתי לבחון מיהו הינו נעשה להיווצר, בגלל זאת מעשים אך ורק.

דרכו הנקרא אבי לשמיים היתה מרוצפת בפרחי פוינסטיה ובעטיפות קרטיבים. ואם נעשה ביקום בור שנוצר מכיוון האמונה אינו החזיק במדינה, או אולי במצוות שמעולם אינה למד לשפר, הרי שאותו טקסט הלוואות שמעולם ממש לא הוחזרו, נבחן מעליו כגשר רצינית ויציב.

לאורך 42 שנות משך החיים התעסקתי ברעיונות עמוקים ובשאיפות נעלות, ואף על פי אכן, לא רצוי עבורנו גם כן שלא מלאך אף אחד לא שישווה למלאך שנולד כשאבי הזמין פחם לאותה אשה חולה. יכולתי שמצויים אחר אבי מושך לכם, בתו שומרת המצוות, ממקומו המכובד בשמיים, ואומר: “הפתעה!”


נכתב לעילוי נשמתו מסוג אבי, ישראל בן יוסף יהודה, ביום אחד השנה ה-11 למותו.


Leave a comment

Your email address will not be published.